שמואל יחזקאל

איך ג'וק אחד שינה לי את החיים

קצת עליי:
היי, אני שמואל יחזקאל, בן 40 מחולון. נשוי באושר לחן ואב ל 4 ילדים.
הסיפור שלי מתחיל בערב רגוע אחד, כשחן ואני שוכבים במיטה, פנים אל פנים. החדר חשוך, חן כבר ישנה, ואני מתנדנד בין ערות לשינה.

ופתאום – מתוך האפלה – ג'וק מעופף, חום, עם כנפיים רחבות, מתפרץ דרך החלון, מתרסק על הקיר שלצדי… וצונח בדיוק בין הפנים שלנו.
חן ישנה. אני – רואה את כל הזוועה מול העיניים.

היצור הדוחה הזה, עם המחושים הענקיים והכנפיים הרועשות, פשוט נחת לנו במיטה.
ואז קרה מה שלא קרה מעולם:
זינקתי על השידה, צרחתי כמו שלא צרחתי מעולם –
"ג'וּקקקקק! איכססס! בעעעע!"

חן התעוררה בבהלה – ואז התפקעה מצחוק.
היא ראתה את הג'וק, ראתה אותי, והבינה בפעם הראשונה שיש לי פוביה רצינית ממקקים.
היא אפילו שיחקה איתו קצת, כאילו היו חברים…
ולפני ששחררה אותו בחזרה לטבע, חייכה אליי ואמרה משפט שלא אשכח לעולם:
"אני מבינה שמדביר אתה לא תהיה…"

אותו הלילה כבר לא חזרתי לישון.
הפחד הפך להחלטה.
החלטה פנימית, שקטה, נחושה:
אני הולך להפוך את הפחד הזה למקצוע.
"אני אוכל ג’וקים לארוחת בוקר!" חשבתי לעצמי. (בלב… שלא תעז לשמוע אותי!)

התחלתי לחקור: תמונות, סרטונים, כתבות, מאמרים – צללתי לעולם החרקים.
ולאט־לאט, משהו בי השתנה:
הפחד התחלף בעניין, הגועל הפך לסקרנות.
אהבתי את התחכום, את הדרכים המוזרות שבהן הם שומעים, נעים, מתרבים, נלחמים…

בסופו של דבר, למדתי את התחום בצורה מקצועית, עברתי את ההסמכה של המשרד להגנת הסביבה, ועבדתי שנים כשכיר באחת מחברות ההדברה הגדולות בארץ.
כשהרגשתי בשל – יצאתי לדרך עצמאית, וכך נולדה קוברה הדברות.

הערכים שלנו פשוטים וברורים:
יושרה. אמינות. מקצועיות. והשמדת ג'וקים – באהבה.

ולסיום – אם תפגשו אחד…
אל תהרגו אותו. תשאירו לי את התענוג. 😉